לשקם
לתקן טרסות, לטפל בעצים, להכיר את האקולוגיה ואת הידע החקלאי של נוף מסוים.
מה פירוש לגדל דור שיודע מה לעשות עם השיבה לארץ ישראל?
לקריאהעם יכול לשוב למקום מבחינה גאוגרפית, בלי להשיב לעצמו את הידע, המלאכות, האחריות ודרכי החיים שבאמצעותם המקום נעשה מוכר לו באמת.
אפשר להיוולד בירושלים, ולעולם לא לדעת איך לגדל עץ זית.
אפשר לחגוג את חג השבועות מדי שנה, ומעולם לא להשתתף בקציר חיטים.
אפשר ללמוד על המצוות התלויות בארץ, ומעולם לא לשאת באחריות לשדה.
אפשר לדעת שארץ ישראל ניצבת בלב הזהות היהודית, בלי לפתח את הידע המעשי הדרוש כדי לטפל ולו בפיסת אדמה אחת מתוכה.

מה אם שייכות היא דבר שאפשר ללמוד לעשות?
אור בשדה היא יוזמה בהתהוות, הצומחת מתוך מקום, לחיבור מחודש בין בני אדם לנופים שבהם הם חיים — באמצעות שיקום אקולוגי מעשי, ידע חקלאי, מסורת יהודית ואחריות משותפת.
אנחנו מדמיינים ילדים ומבוגרים הלומדים מחקלאים, רועים, בעלי מלאכה, מחנכים וזקני הקהילה — לא רק בכיתות, אלא במטעים, על הטרסות, ועם חילופי העונות.
לא נוסטלגיה. לא שחזור של העבר. קשר חי בין אדם למקום.
בהרי ירושלים, הטרסות החקלאיות העתיקות מציעות נקודת התחלה: לא מוסד גדול, אלא אנשים המוכנים לשוב לאותה פיסת אדמה, פעם אחר פעם.
יחד עם שותפים מקומיים, בני נוער ותושבי השכונה, אנחנו מתחילים בשיקום טרסות — ושואלים מה נדרש כדי להפוך ימי התנדבות בודדים לתרבות מתמשכת של אחריות וטיפוח המקום.
נופה של עין כרם הוא פרי עבודתם של דורות: קירות אבן המחזיקים אדמה במדרונות תלולים, מעיינות המקיימים גנים, וטרסות הנושאות עצי זית, גפנים ובוסתנים. אלה היו נופים של עבודה, שעוצבו באמצעות עיבוד האדמה, ניהול המים והטיפול החוזר של אנשים שהכירו אותם. [1]
לפני 1948 הייתה עין כרם כפר ערבי פלסטיני, ובו קהילות מוסלמיות ונוצריות. התוצרת החקלאית הייתה חלק מכלכלת הכפר ומקשריו עם ירושלים הסמוכה. במהלך מלחמת 1948 ברחו תושביו או נעקרו ממנו; לאחר מכן התיישבו בכפר עולים יהודים. הנוף שנותר נושא עמו הן ידע חקלאי והן את סיפורה של קהילה שנעקרה ממקומה. [2–3]
לטפל במקום היטב פירושו גם ללמוד את סיפוריו ביושר, בסקרנות ובכבוד. עבור אור בשדה, השיקום מתחיל כאן: ללמוד כיצד קיר מחזיק, כיצד מטפלים בעץ, ומה דורשת מאיתנו האחריות למקום מסוים.




לתקן טרסות, לטפל בעצים, להכיר את האקולוגיה ואת הידע החקלאי של נוף מסוים.
להפגיש דורות דרך עבודה, מנהגים עונתיים, אוכל, מלאכה ואחריות משותפת.
לחזור בעונה הבאה. וגם בזו שאחריה. להפוך את הטיפול לרצף מתמשך, ולא לפעילות חד־פעמית.
מה שיצמח בעין כרם צריך לקבל את צורתו מעין כרם. במקומות אחרים יהיו גידולים אחרים, נופים אחרים, סיפורים אחרים ואנשים אחרים.
השאיפה אינה לשכפל מערך פעילויות אחד. היא לגלות אם קהילות יכולות לבנות קשרים מתמשכים עם המקומות שלהן — ואם העשייה הזאת משנה את הדרך שבה ילדים לומדים, שכנים חיים יחד, והאדמה זוכה לטיפול.
אור בשדה נמצאת בשלבי התהוות. החזון רחב; הצעדים הראשונים הם במכוון מקומיים, מעשיים ומשותפים.
היא מתחילה כשמישהו נותן לצעיר או לצעירה כלי עבודה, מראה להם איך לתקן קיר, ונותן להם סיבה לחזור ולטפל בו גם בשנה הבאה.
אנחנו מחברים בין האנשים, הידע, השותפויות והשאלות שיכולים להפוך את הרעיון למציאות. אם הדברים נוגעים בכם, נשמח להתחיל שיחה.
בואו נדברכל התצלומים הם תיעודיים, והקבצים שמורים באתר עצמו. עותקי התצוגה הוקטנו ונדחסו; בחלק מהפריסות התמונה נחתכת לצורכי תצוגה. על תמונת הפתיחה נוספה שכבת כהות לשיפור הקריאות. לא נעשה שימוש בשחזור או בתוכן שנוצר בבינה מלאכותית. התצלומים ההיסטוריים והעכשוויים מציגים את האזור, ואינם השוואה מאותה נקודת צילום בדיוק.
התצלום משנת 1948 מתוארך לשנה בלבד; הוא אינו מוצג כעדות למצב המקום לפני עקירת התושבים. התאריכים והכותרות נסמכים על הקטלוגים.